סתווים

15.9.2017 

סתם יום 

יום של סתיו

בעיר הולנדית אפרפרה 

ובכל זאת 

על סף השלכת ופקיעת הערמונים

בפארק עדיין ירוק

ואנשים

וילדים

שלושה בני נוער לבושים חמוד

- אחת עם אזני שפנפן שחורות, אחת עם שיער סגולכחול ואחד סתם בלונדין - 

רובצים על הדשא, מברכים אותי לשלום, נענים למחמאות על מראם 

תמימוּת 

מִזרקה רבת זרמים ושחפים מרוצים צורחים סביבה 

הרבה חוזרים-מעבודה 

חוצים את הפארק ביציאתם מתחנת הרכבת 

ובחור בעל חזות מוסלמית 

מאכיל באדיקות 

קהילת ברווזים מרובת חברים. 

ישבתי על ספסל.

 

היה לא קר מידי ואפילו השמש הציצה קמעה. 

אנשים 

ילדים 

לב עיר ירוק ופועם 

וגם ליבי לרגע

 

17.9.2017 

אסיף איסוף היאספות 

התכנסות התרכזות פנימיות 

היאדמות אדמה אדמומיות 

סומק כהות התכהות 

הבשלה התבגרות כבדות 

מתיקות בְּשלוּת נתינת–פְּרי 

האטה התיישבות התבוננות 

סתיו

––

איך באחת השתנה 

האור 

כאילו איבד מחוזקו 

והצטלל כאחת 

לא איבד רק הוכהה 

יחד עם העצים הפרות העלים 

המתכהים המבשילים הנושרים 

וצלילות חדשה לו 

נקיון שבא לו אולי 

מכל הגשם הזה היורד ויורד 

נקיון וגם שקט 

שקט חדש 

שקט אחר 

הטיית אוזן 

השמת לב 

אור שגם בא לו 

מגרגירים כתומים–אדומים 

שזורחים להם 

בין עלי כל שיח ועץ 

אור נסתר 

אור נחבא 

שקט שאחרי 

שקט שלפני 

בין העונות 

בין השמשות 

חסד שכזה

  

20.9.2017 

הכל מאדים 

הכל מסמיק 

תפוחים מתוקים 

עגבניות אדומות מאדום 

הכל מעמיק 

הכל מבשיל 

פרי הוורד 

ענבים בגינתי בוורוד–חום 

אגסים חומי קליפה, קשים 

(אך כמה בַּשְלוּת, כמה מתיקות אחרי בישול בקינמון)

אגוזי מלך מלכותיים בקליפתם 

ערמונים מבריקים לרגלי העצים 

מתחבאים בין העלים המרשרשים, הלאט לאט הופכים גם הם 

חומים, וורודים, סגולים, אדומים, כתומים 

הטבע מתבונן בעצמו 

מתייפה, מאדים 

מסמיק 

 –– 

בין קיץ לסתיו 

קרירות באוויר ורוח 

ושמש זהב, שמש אחרת, נמוכה, מתבוננת 

מאירה הכל באור אחר, מהורהר. 

ניסיונות אחרונים של פריחה 

של ייצור זרעים, אגוזים, פרות, גרגירים 

ניסיונות מואצים, מרוכזים 

ניסיונות כתומים, אדומים, אדומים–בורדו, סגולים, וויולטים, מה לא. 

מהר מהר לפני שיבוא הקור 

לפני שלא יהיה עוד מה לזלול 

באות הדבורים ושאר חרקים 

ללקק שאריות צוף מפרחים ששרדו 

אך אבוי, העכבישים הענקיים כבר טמנו להם רשת. 

בפארק עוד ירוק 

עם להבות כתומות בין לבין. 

בין חום לקור 

בין חוץ לִפנים 

בין אור לחושך 

בין קיץ לסתיו

 עכשיו.

 ––

ערב ראש השנה

כאן בגולה

הוא לא ממש

הכנתי מרק עדשים ובורקס

להתחמם

קר לי

והסתיו קסום

הצבעים האור

הטבע הזה

ואני

ואנחנו

ואולי יחד עם הסתיו הזה

גם אני מתחילה 

קצת להבשיל ולקבל

ולהיות ככה

כמו שאני

כמו שזה

בערב ראש השנה הזה.

  

23.10.2018

איך בסתיו כל הצבעים 

שבקיץ היו 

                נפרדים 

                בודדים 

                צלולים 

פתאום יוצאים מהקווים 

                     זורמים 

                    מטשטשים את גבולותיהם 

זה אל זה 

זה בזה

מחפשים תהודה 

מחפשים את עצמם 

דווקא אחד בגונו של השני 

                במהותו של השני:

הירוק מאדים האדום משחים 

הוורוד מסגיל הסגול מווריד 

הצהוב מכתים הכתום מתכתם מתעצם 

וכולם מתגוונים 

        מתכוונים 

        משתוקקים 

        מצפים 

        מצופים 

        מוצפים 

        מוצפנים 

יחד באור הזה 

      באוויר הזה 

נושמים 

––  

ושוב:

הירוק מאדים משחים ומחליד 

הצהוב מעמיק לכיוון הכתום 

הכתום מתכתם בתוכו עוד יותר 

האדום מתכהה מתעצם עד כְּלֹות 

הסגול שקיעה 

הוורוד יפעת נשיקה 

וכולם אפופים באור 

וכולם אפופים בניחוח 

וכולם נושמים טל וניחוש של גשם 

וממשיכים ללדת לִפְרוֹת 

זרעים, פֵּרות, סלסילות וקופסאות 

בכל הצורות האפשריות

וגם שוב ושוב גוונים ובני גוונים.

 ––  

–– 

הסתיו השובב 

מְשיל נעליו 

מנפנף בִּמְעִיליו 

מגלגל מלפניו 

את עליו על עליו 

עלעליו על עליו על עליו.

השיר הזה מתנגן מאליו 

כבר סתיו ועוד סתיו 

ומסיבה כלשהי 

הוא טֶרֶם ניכְתָב.

אז הנה שוב סתיו 

ושוב הוא משליך צעיפיו 

וזורק כובעיו 

על כל עובר וכל שב.

הפעם לא אתן לשובב 

על שלל למעלליו 

להימלט מן הדף.

  –– 

סיום 

פרידה 

געגוע 

התכנסות 

שימור 

לילה טוב לכולכם 

אחכה לכם 

בגלגול 

הבא.

 

 21.12.2020  

פתאום נזכרת 

איך בהרדוף 

ישבתי בחושך 

וחיכיתי 

לאור 

החושך שטף מעלי 

צללים 

השקט מתח סביבי 

קורים 

החדר הטובל במחטים 

העמק הגדול שבחוץ 

חיכו איתי 

ולאט לאט 

בא האור 

לאט לאט 

בא גם חוֹם 

מתעגל עגול כזה 

וחיבק אותי 

והקל על נשימתי 

והשלים את סיפורִי 

סיפורִי הרִגעי.

    

נזכרת גם בכרתים 

איך ביום הקצר בשנה 

הסתכלתי בים 

הים הזה 

שלא הרפה ממני 

כל השבועות ההם 

הים הזה שחיבק וחמק 

סער ושכך 

הים הזה 

שנתן לי 

ואולי גם לקח ממני 

דברים 

כתבתי שם שוב 

על מעגלים 

על סגירה ופתיחה 

על קדימה ואחור 

על מה שהיה ומה שיהיה 

ובסיום כתבתי: 

׳היום הקצר 

מתקרב לסיומו 

מחר 

כבר יהיה 

יותר 

אור׳.

 

והיום, הערב 

אני חשה שוב 

את אותה סגירה מסתורית 

סגירה לשם פתיחה 

התכווצות לשם התרחבות 

התכנסות 

התבוננות 

נשימה 

ואחריה 

רצון לחבק 

את כל העולם 

את כווולו.

   

כבר חושך 

נורות, נרות, מנורות 

מנצנצים לקראת חג 

חג מולד חג נולד 

חג האור על השחור 

כוכבים שנוגעים 

בחוץ מין שקט 

נחמה 

מחר באמת 

יהיה יותר אור 

ואולי 

אפילו יהיה 

יותר 

טוב.