maandag 9 december 2019

ירושלים וחזרה – 2019

  

אוקטובר–נובמבר 2019

 

ירושלים

כמה זמן לא ממש הייתי כאן

באה ובורחת

באה ונבהלת

מן העבר

מן ההווה

מכל מה שהעיר הזאת

נושאת בתוך אבניה

          בתוך יובש האורנים

          בתוך הבתים המאובקים

יש מין עצב באוויר

קצת יאוש

הקושי הקיומי של הארץ הזאת

והפעם

אני בסדר

להפתעתי

אני בסדר

באתי להיות כאן

עיר שלי

עיר שהייתה שלי

להיות בתוכך

להתחכך, להרגיש, להבין

להתחבר לעבר

לעברים השונים

פתאום אני יכולה

פתאום אני נושמת

פתאום אני פשוט

כאן.

––

הלכתי ברגל מנווה שאנן לסופר

כמה הוא הזדקן...

עמסתי על כתפי

וצעדתי חזרה

החום לא חם

הרוח נעימה

קטפתי מחט ארוכה של אורן

עם מחטים ארוכים במיוחד

הבטתי בעצים, בבתים, בתריסים המוגפים

הכל קצת מוגף

הכל קצת עצוב

הכל קצת זקן

       קצת מיואש

או שזה רק נדמה לי?

  ––

אני כאן

אני כאן ושבָּת

ואני חיה

ואני כאן

ואני נושמת

את אויר השבת

בירושלים הזאת

שנושב פנימה דרך החלונות הפתוחים

עם האור הזה

והציפור

והעצים הגבוהים הכהים

והכהים פחות

והסגולים והכתומים בגינה

בשבוע אחד למדתי כבר

קצת להביט

מעבר לחלון המאובק

––

אתמול קיבלתי משקפיים חדשים

שהופכים אנשים בני גילי

לנערות ונערים מתבגרים ומתבגרות

––

הבית ואני לומדים

להכיל אחד את השני

הוא כבר מבין אותי יותר טוב

הוא כבר מכין לי אוכל

ויצר לי אפילו מקום לפשוט את רגלי

ואני מבחינתי

מתחילה לקבל גם קצת

את פגמיו

ולאהוב אותו

כמו שהוא.

––

קדחת הפגישות

המפגשים

המחזוֹר, המִחזוּר, המחזוריות

המעגליות, ההתעגלות

שיחות ושיחים ודו שיחים

ביחיד ובפרטי

ביחד ולחוד

נפגשנו

פגשנו

ראינו

נראינו

שמענו

השמענו

סיפרנו

והקשבנו

ואחר כך תבוא

הלמידה

התובנה

ההבנה

היא כבר מחלחלת לה

כבר עכשיו

בעוד הקדחת

עודנה קודחת.

 ––

לרחוץ כלים

זה קצת כמו ספר היסטוריה:

הנה כוסות הצ׳יקו ששתיתי עם יורי

הנה כוס התה הירוק ממנה שתתה רונה

ו.. כן זה היה מזמן, כוס המים שמזגתי לחמוטל

כשדיברנו

לפני שטיילנו

כשנזכרנו...

––

שניים רצו

והשלישי ניצח

אחד היה רוחני מידי

השני היה גופני מידי

השלישי היה בדיוק באמצע

הוא היה לי

משענת נוחה.

––

אורזת את המזוודה

מקפלת את הבגדים

מארגנת את הרגשות

מנקה את ההתכתבויות

מרכזת את הלכלוך ומוציאה החוצה

לוקחת את החוויות למיון בבית

סוגרת קצת פתחים שנפערו לרווחה

פותחת שוב צוהר אל ביתי השני

אליו אני חוזרת מחר

עם מזוודה מלאה.

––

ושוב אני כאן וכבר לא כאן

בכיוון המנוגד

נוסעת מחר

עצוב

התרגלתי לאבק

התרגלתי לאנשים

למדתי לבטוח בבית שאכסן אותי

קיבלתי אהבה

קיבלתי מתנות מן העבר

לוקחת

אורזת

מנקה

עוזבת

קצת

עזוב לי.

––

הנה מתחיל לרדת

הערב האחרון שלי כאן

יורד עלי

יורד על העצים

       על הציפורים והפרחים

שלום לך ירושלים שלי

מחר עוד אנופף לך לרגע

מתוך המונית

––

חמוטל אמרה: תכתבי את הכל

את כל הדברים הטובים שאמרו לך

אז אולי באמת?

––

לא המילים

לא התשבחות והסופרלטיבים

(מלבד כמה שהיו משורריות במיוחד)

אלא את

הדבר עצמו

אני נושאת איתי

בתוכי

הביתה

––

הנה אני שוב כאן

בביתי האחר

סתיו

מדברים כאן הולנדית

רציתי לרשום לי בראש:

לקנות משחת שיניים

והיתרגם לי ל: tandenborstel kopen

הסתכלתי בראי ועיוותי את פני

לא בא לי

לא בא לי הולנדית

בא לי עברית

כל כך יותר פשוט

כל כך יותר שלי

אבל אני כאן

ושוב אתרגל

ושוב אתרחק

ומתוך המרחק

שוב אתקרב

עד הפעם הבאה בה אסע

ואז שוב אתרחק

מתוך הקירבה

אבל אולי

פחות

ופחות 

 

donderdag 22 november 2018

סתווים



15.9.2017 

סתם יום 

יום של סתיו

בעיר הולנדית אפרפרה 

ובכל זאת 

על סף השלכת ופקיעת הערמונים

בפארק עדיין ירוק

ואנשים

וילדים

שלושה בני נוער לבושים חמוד

- אחת עם אזני שפנפן שחורות, אחת עם שיער סגולכחול ואחד סתם בלונדין

רובצים על הדשא, מברכים אותי לשלום, נענים למחמאות על מראם 

תמימוּת 

מִזרקה רבת זרמים ושחפים מרוצים צורחים סביבה 

הרבה חוזרים-מעבודה 

חוצים את הפארק ביציאתם מתחנת הרכבת 

ובחור בעל חזות מוסלמית 

מאכיל באדיקות 

קהילת ברווזים מרובת חברים

ישבתי על ספסל.

 

היה לא קר מידי ואפילו השמש הציצה קמעה

אנשים 

ילדים 

לב עיר ירוק ופועם 

וגם ליבי לרגע

 

17.9.2017 

אסיף איסוף היאספות 

התכנסות התרכזות פנימיות 

היאדמות אדמה אדמומיות 

סומק כהות התכהות 

הבשלה התבגרות כבדות 

מתיקות בְּשלוּת נתינת–פְּרי 

האטה התיישבות התבוננות 

סתיו

––

איך באחת השתנה 

האור 

כאילו איבד מחוזקו 

והצטלל כאחת 

לא איבד רק הוכהה 

יחד עם העצים הפרות העלים 

המתכהים המבשילים הנושרים 

וצלילות חדשה לו 

נקיון שבא לו אולי 

מכל הגשם הזה היורד ויורד 

נקיון וגם שקט 

שקט חדש 

שקט אחר 

הטיית אוזן 

השמת לב 

אור שגם בא לו 

מגרגירים כתומים–אדומים 

שזורחים להם 

בין עלי כל שיח ועץ 

אור נסתר 

אור נחבא 

שקט שאחרי 

שקט שלפני 

בין העונות 

בין השמשות 

חסד שכזה

  

20.9.2017 

הכל מאדים 

הכל מסמיק 

תפוחים מתוקים 

עגבניות אדומות מאדום 

הכל מעמיק 

הכל מבשיל 

פרי הוורד 

ענבים בגינתי בוורוד–חום 

אגסים חומי קליפה, קשים 

(אך כמה בַּשְלוּת, כמה מתיקות אחרי בישול בקינמון)

אגוזי מלך מלכותיים בקליפתם 

ערמונים מבריקים לרגלי העצים 

מתחבאים בין העלים המרשרשים, הלאט לאט הופכים גם הם 

חומים, וורודים, סגולים, אדומים, כתומים 

הטבע מתבונן בעצמו 

מתייפה, מאדים 

מסמיק 

 –– 

בין קיץ לסתיו 

קרירות באוויר ורוח 

ושמש זהב, שמש אחרת, נמוכה, מתבוננת 

מאירה הכל באור אחר, מהורהר

ניסיונות אחרונים של פריחה 

של ייצור זרעים, אגוזים, פרות, גרגירים 

ניסיונות מואצים, מרוכזים 

ניסיונות כתומים, אדומים, אדומים–בורדו, סגולים, וויולטים, מה לא

מהר מהר לפני שיבוא הקור 

לפני שלא יהיה עוד מה לזלול 

באות הדבורים ושאר חרקים 

ללקק שאריות צוף מפרחים ששרדו 

אך אבוי, העכבישים הענקיים כבר טמנו להם רשת

בפארק עוד ירוק 

עם להבות כתומות בין לבין

בין חום לקור 

בין חוץ לִפנים 

בין אור לחושך 

בין קיץ לסתיו

 עכשיו.

 ––

ערב ראש השנה

כאן בגולה

הוא לא ממש

הכנתי מרק עדשים ובורקס

להתחמם

קר לי

והסתיו קסום

הצבעים האור

הטבע הזה

ואני

ואנחנו

ואולי יחד עם הסתיו הזה

גם אני מתחילה 

קצת להבשיל ולקבל

ולהיות ככה

כמו שאני

כמו שזה

בערב ראש השנה הזה.

  

23.10.2018

איך בסתיו כל הצבעים 

שבקיץ היו 

                נפרדים 

                בודדים 

                צלולים 

פתאום יוצאים מהקווים 

                     זורמים 

                    מטשטשים את גבולותיהם 

זה אל זה 

זה בזה

מחפשים תהודה 

מחפשים את עצמם 

דווקא אחד בגונו של השני 

                במהותו של השני:

הירוק מאדים האדום משחים 

הוורוד מסגיל הסגול מווריד 

הצהוב מכתים הכתום מתכתם מתעצם 

וכולם מתגוונים 

        מתכוונים 

        משתוקקים 

        מצפים 

        מצופים 

        מוצפים 

        מוצפנים 

יחד באור הזה 

      באוויר הזה 

נושמים 

––  

ושוב:

הירוק מאדים משחים ומחליד 

הצהוב מעמיק לכיוון הכתום 

הכתום מתכתם בתוכו עוד יותר 

האדום מתכהה מתעצם עד כְּלֹות 

הסגול שקיעה 

הוורוד יפעת נשיקה 

וכולם אפופים באור 

וכולם אפופים בניחוח 

וכולם נושמים טל וניחוש של גשם 

וממשיכים ללדת לִפְרוֹת 

זרעים, פֵּרות, סלסילות וקופסאות 

בכל הצורות האפשריות

וגם שוב ושוב גוונים ובני גוונים.

 ––  

–– 

הסתיו השובב 

מְשיל נעליו 

מנפנף בִּמְעִיליו 

מגלגל מלפניו 

את עליו על עליו 

עלעליו על עליו על עליו.

השיר הזה מתנגן מאליו 

כבר סתיו ועוד סתיו 

ומסיבה כלשהי 

הוא טֶרֶם ניכְתָב.

אז הנה שוב סתיו 

ושוב הוא משליך צעיפיו 

וזורק כובעיו 

על כל עובר וכל שב.

הפעם לא אתן לשובב 

על שלל למעלליו 

להימלט מן הדף.

  –– 

סיום 

פרידה 

געגוע 

התכנסות 

שימור 

לילה טוב לכולכם 

אחכה לכם 

בגלגול 

הבא.

 

 21.12.2020  

פתאום נזכרת 

איך בהרדוף 

ישבתי בחושך 

וחיכיתי 

לאור 

החושך שטף מעלי 

צללים 

השקט מתח סביבי 

קורים 

החדר הטובל במחטים 

העמק הגדול שבחוץ 

חיכו איתי 

ולאט לאט 

בא האור 

לאט לאט 

בא גם חוֹם 

מתעגל עגול כזה 

וחיבק אותי 

והקל על נשימתי 

והשלים את סיפורִי 

סיפורִי הרִגעי.

    

נזכרת גם בכרתים 

איך ביום הקצר בשנה 

הסתכלתי בים 

הים הזה 

שלא הרפה ממני 

כל השבועות ההם 

הים הזה שחיבק וחמק 

סער ושכך 

הים הזה 

שנתן לי 

ואולי גם לקח ממני 

דברים 

כתבתי שם שוב 

על מעגלים 

על סגירה ופתיחה 

על קדימה ואחור 

על מה שהיה ומה שיהיה 

ובסיום כתבתי: 

׳היום הקצר 

מתקרב לסיומו 

מחר 

כבר יהיה 

יותר 

אור׳.

 

והיום, הערב 

אני חשה שוב 

את אותה סגירה מסתורית 

סגירה לשם פתיחה 

התכווצות לשם התרחבות 

התכנסות 

התבוננות 

נשימה 

ואחריה 

רצון לחבק 

את כל העולם 

את כווולו.

   

כבר חושך 

נורות, נרות, מנורות 

מנצנצים לקראת חג 

חג מולד חג נולד 

חג האור על השחור 

כוכבים שנוגעים 

בחוץ מין שקט 

נחמה 

מחר באמת 

יהיה יותר אור 

ואולי 

אפילו יהיה 

יותר 

טוב.


ירושלים וחזרה – 2019

   אוקטובר–נובמבר 2019   ירושלים כמה זמן לא ממש הייתי כאן באה ובורחת באה ונבהלת מן העבר מן ההווה מכל מה שהעיר...