15.9.2017
סתם יום
יום של סתיו
בעיר הולנדית אפרפרה
ובכל זאת
על סף השלכת ופקיעת הערמונים
בפארק עדיין ירוק
ואנשים
וילדים
שלושה בני נוער לבושים חמוד
- אחת עם אזני שפנפן שחורות, אחת עם שיער סגולכחול ואחד סתם בלונדין -
רובצים על הדשא, מברכים אותי לשלום, נענים למחמאות על מראם
תמימוּת
מִזרקה רבת זרמים ושחפים מרוצים צורחים סביבה
הרבה חוזרים-מעבודה
חוצים את הפארק ביציאתם מתחנת הרכבת
ובחור בעל חזות מוסלמית
מאכיל באדיקות
קהילת ברווזים מרובת חברים.
ישבתי על ספסל.
היה לא קר מידי ואפילו השמש הציצה קמעה.
אנשים
ילדים
לב עיר ירוק ופועם
וגם ליבי לרגע
17.9.2017
אסיף איסוף היאספות
התכנסות התרכזות פנימיות
היאדמות אדמה אדמומיות
סומק כהות התכהות
הבשלה התבגרות כבדות
מתיקות בְּשלוּת נתינת–פְּרי
האטה התיישבות התבוננות
סתיו
––
איך באחת השתנה
האור
כאילו איבד מחוזקו
והצטלל כאחת
לא איבד רק הוכהה
יחד עם העצים הפרות העלים
המתכהים המבשילים הנושרים
וצלילות חדשה לו
נקיון שבא לו אולי
מכל הגשם הזה היורד ויורד
נקיון וגם שקט
שקט חדש
שקט אחר
הטיית אוזן
השמת לב
אור שגם בא לו
מגרגירים כתומים–אדומים
שזורחים להם
בין עלי כל שיח ועץ
אור נסתר
אור נחבא
שקט שאחרי
שקט שלפני
בין העונות
בין השמשות
חסד שכזה
20.9.2017
הכל מאדים
הכל מסמיק
תפוחים מתוקים
עגבניות אדומות מאדום
הכל מעמיק
הכל מבשיל
פרי הוורד
ענבים בגינתי בוורוד–חום
אגסים חומי קליפה, קשים
(אך כמה בַּשְלוּת, כמה מתיקות אחרי בישול בקינמון)
אגוזי מלך מלכותיים בקליפתם
ערמונים מבריקים לרגלי העצים
מתחבאים בין העלים המרשרשים, הלאט לאט הופכים גם הם
חומים, וורודים, סגולים, אדומים, כתומים
הטבע מתבונן בעצמו
מתייפה, מאדים
מסמיק
––
בין קיץ לסתיו
קרירות באוויר ורוח
ושמש זהב, שמש אחרת, נמוכה, מתבוננת
מאירה הכל באור אחר, מהורהר.
ניסיונות אחרונים של פריחה
של ייצור זרעים, אגוזים, פרות, גרגירים
ניסיונות מואצים, מרוכזים
ניסיונות כתומים, אדומים, אדומים–בורדו, סגולים, וויולטים, מה לא.
מהר מהר לפני שיבוא הקור
לפני שלא יהיה עוד מה לזלול
באות הדבורים ושאר חרקים
ללקק שאריות צוף מפרחים ששרדו
אך אבוי, העכבישים הענקיים כבר טמנו להם רשת.
בפארק עוד ירוק
עם להבות כתומות בין לבין.
בין חום לקור
בין חוץ לִפנים
בין אור לחושך
בין קיץ לסתיו
עכשיו.
––
ערב ראש השנה
כאן בגולה
הוא לא ממש
הכנתי מרק עדשים ובורקס
להתחמם
קר לי
והסתיו קסום
הצבעים האור
הטבע הזה
ואני
ואנחנו
ואולי יחד עם הסתיו הזה
גם אני מתחילה
קצת להבשיל ולקבל
ולהיות ככה
כמו שאני
כמו שזה
בערב ראש השנה הזה.
23.10.2018
איך בסתיו כל הצבעים
שבקיץ היו
נפרדים
בודדים
צלולים
פתאום יוצאים מהקווים
זורמים
מטשטשים את גבולותיהם
זה אל זה
זה בזה
מחפשים תהודה
מחפשים את עצמם
דווקא אחד בגונו של השני
במהותו של השני:
הירוק מאדים האדום משחים
הוורוד מסגיל הסגול מווריד
הצהוב מכתים הכתום מתכתם מתעצם
וכולם מתגוונים
מתכוונים
משתוקקים
מצפים
מצופים
מוצפים
מוצפנים
יחד באור הזה
באוויר הזה
נושמים
––
ושוב:
הירוק מאדים משחים ומחליד
הצהוב מעמיק לכיוון הכתום
הכתום מתכתם בתוכו עוד יותר
האדום מתכהה מתעצם עד כְּלֹות
הסגול שקיעה
הוורוד יפעת נשיקה
וכולם אפופים באור
וכולם אפופים בניחוח
וכולם נושמים טל וניחוש של גשם
וממשיכים ללדת לִפְרוֹת
זרעים, פֵּרות, סלסילות וקופסאות
בכל הצורות האפשריות
וגם שוב ושוב גוונים ובני גוונים.
––
––
הסתיו השובב
מְשיל נעליו
מנפנף בִּמְעִיליו
מגלגל מלפניו
את עליו על עליו
עלעליו על עליו על עליו.
השיר הזה מתנגן מאליו
כבר סתיו ועוד סתיו
ומסיבה כלשהי
הוא טֶרֶם ניכְתָב.
אז הנה שוב סתיו
ושוב הוא משליך צעיפיו
וזורק כובעיו
על כל עובר וכל שב.
הפעם לא אתן לשובב
על שלל למעלליו
להימלט מן הדף.
––
סיום
פרידה
געגוע
התכנסות
שימור
לילה טוב לכולכם
אחכה לכם
בגלגול
הבא.
21.12.2020
פתאום נזכרת
איך בהרדוף
ישבתי בחושך
וחיכיתי
לאור
החושך שטף מעלי
צללים
השקט מתח סביבי
קורים
החדר הטובל במחטים
העמק הגדול שבחוץ
חיכו איתי
ולאט לאט
בא האור
לאט לאט
בא גם חוֹם
מתעגל עגול כזה
וחיבק אותי
והקל על נשימתי
והשלים את סיפורִי
סיפורִי הרִגעי.
נזכרת גם בכרתים
איך ביום הקצר בשנה
הסתכלתי בים
הים הזה
שלא הרפה ממני
כל השבועות ההם
הים הזה שחיבק וחמק
סער ושכך
הים הזה
שנתן לי
ואולי גם לקח ממני
דברים
כתבתי שם שוב
על מעגלים
על סגירה ופתיחה
על קדימה ואחור
על מה שהיה ומה שיהיה
ובסיום כתבתי:
׳היום הקצר
מתקרב לסיומו
מחר
כבר יהיה
יותר
אור׳.
והיום, הערב
אני חשה שוב
את אותה סגירה מסתורית
סגירה לשם פתיחה
התכווצות לשם התרחבות
התכנסות
התבוננות
נשימה
ואחריה
רצון לחבק
את כל העולם
את כווולו.
כבר חושך
נורות, נרות, מנורות
מנצנצים לקראת חג
חג מולד חג נולד
חג האור על השחור
כוכבים שנוגעים
בחוץ מין שקט
נחמה
מחר באמת
יהיה יותר אור
ואולי
אפילו יהיה
יותר
טוב.
