אוקטובר–נובמבר 2019
ירושלים
כמה זמן לא ממש הייתי כאן
באה ובורחת
באה ונבהלת
מן העבר
מן ההווה
מכל מה שהעיר הזאת
נושאת בתוך אבניה
בתוך יובש האורנים
בתוך הבתים המאובקים
יש מין עצב באוויר
קצת יאוש
הקושי הקיומי של הארץ הזאת
והפעם
אני בסדר
להפתעתי
אני בסדר
באתי להיות כאן
עיר שלי
עיר שהייתה שלי
להיות בתוכך
להתחכך, להרגיש, להבין
להתחבר לעבר
לעברים השונים
פתאום אני יכולה
פתאום אני נושמת
פתאום אני פשוט
כאן.
––
הלכתי ברגל מנווה שאנן לסופר
כמה הוא הזדקן...
עמסתי על כתפי
וצעדתי חזרה
החום לא חם
הרוח נעימה
קטפתי מחט ארוכה של אורן
עם מחטים ארוכים במיוחד
הבטתי בעצים, בבתים, בתריסים המוגפים
הכל קצת מוגף
הכל קצת עצוב
הכל קצת זקן
קצת מיואש
או שזה רק נדמה לי?
––
אני כאן
אני כאן ושבָּת
ואני חיה
ואני כאן
ואני נושמת
את אויר השבת
בירושלים הזאת
שנושב פנימה דרך החלונות הפתוחים
עם האור הזה
והציפור
והעצים הגבוהים הכהים
והכהים פחות
והסגולים והכתומים בגינה
בשבוע אחד למדתי כבר
קצת להביט
מעבר לחלון המאובק
––
אתמול קיבלתי משקפיים חדשים
שהופכים אנשים בני גילי
לנערות ונערים מתבגרים ומתבגרות
––
הבית ואני לומדים
להכיל אחד את השני
הוא כבר מבין אותי יותר טוב
הוא כבר מכין לי אוכל
ויצר לי אפילו מקום לפשוט את רגלי
ואני מבחינתי
מתחילה לקבל גם קצת
את פגמיו
ולאהוב אותו
כמו שהוא.
––
קדחת הפגישות
המפגשים
המחזוֹר, המִחזוּר, המחזוריות
המעגליות, ההתעגלות
שיחות ושיחים ודו שיחים
ביחיד ובפרטי
ביחד ולחוד
נפגשנו
פגשנו
ראינו
נראינו
שמענו
השמענו
סיפרנו
והקשבנו
ואחר כך תבוא
הלמידה
התובנה
ההבנה
היא כבר מחלחלת לה
כבר עכשיו
בעוד הקדחת
עודנה קודחת.
––
לרחוץ כלים
זה קצת כמו ספר היסטוריה:
הנה כוסות הצ׳יקו ששתיתי עם יורי
הנה כוס התה הירוק ממנה שתתה רונה
ו.. כן זה היה מזמן, כוס המים שמזגתי לחמוטל
כשדיברנו
לפני שטיילנו
כשנזכרנו...
––
שניים רצו
והשלישי ניצח
אחד היה רוחני מידי
השני היה גופני מידי
השלישי היה בדיוק באמצע
הוא היה לי
משענת נוחה.
––
אורזת את המזוודה
מקפלת את הבגדים
מארגנת את הרגשות
מנקה את ההתכתבויות
מרכזת את הלכלוך ומוציאה החוצה
לוקחת את החוויות למיון בבית
סוגרת קצת פתחים שנפערו לרווחה
פותחת שוב צוהר אל ביתי השני
אליו אני חוזרת מחר
עם מזוודה מלאה.
––
ושוב אני כאן וכבר לא כאן
בכיוון המנוגד
נוסעת מחר
עצוב
התרגלתי לאבק
התרגלתי לאנשים
למדתי לבטוח בבית שאכסן אותי
קיבלתי אהבה
קיבלתי מתנות מן העבר
לוקחת
אורזת
מנקה
עוזבת
קצת
עזוב לי.
––
הנה מתחיל לרדת
הערב האחרון שלי כאן
יורד עלי
יורד על העצים
על הציפורים והפרחים
שלום לך ירושלים שלי
מחר עוד אנופף לך לרגע
מתוך המונית
––
חמוטל אמרה: תכתבי את הכל
את כל הדברים הטובים שאמרו לך
אז אולי באמת?
––
לא המילים
לא התשבחות והסופרלטיבים
(מלבד כמה שהיו משורריות במיוחד)
אלא את
הדבר עצמו
אני נושאת איתי
בתוכי
הביתה
––
הנה אני שוב כאן
בביתי האחר
סתיו
מדברים כאן הולנדית
רציתי לרשום לי בראש:
לקנות משחת שיניים
והיתרגם לי ל: tandenborstel kopen
הסתכלתי בראי ועיוותי את פני
לא בא לי
לא בא לי הולנדית
בא לי עברית
כל כך יותר פשוט
כל כך יותר שלי
אבל אני כאן
ושוב אתרגל
ושוב אתרחק
ומתוך המרחק
שוב אתקרב
עד הפעם הבאה בה אסע
ואז שוב אתרחק
מתוך הקירבה
אבל אולי
פחות
ופחות
