מבן–גוריון לכרתים
16.11.2016
אותה יציאה
משדה התעופה
רק המוניות צהוב-בננה
וכמה הרים ברקע
אתונה
אותה השדרה
שמובילה אל הים
רק בלי צופרי מכוניות
ופסיפס של עכו, יפו, ירושלים
חאניה
אותו הים
רק יותר כחול
אותו האויר
רק יותר צלול
אותם ההרים
רק עפופי ערפל וקשת בענן
אותם הכבשים עיזים חתולים
רק יותר כחושים
אותו העוף
רק נשחט במקום
אותם המיים
רק טעימים מבטן האדמה
אותם אנשים
רק נינוחים נחמדים עוזרים
אותו הסרט
רק החליפו את הפסקול
ישראל-יוון
ואולי מישהו
שם וואליום כאן במי השתיה?
כרתים 17.11.2016
כחול כזה
עמוק חריף
כחול כזה
שקוף כמעט
כחול כזה
כמו תכלת
כחול כזה
שהוא ירקרק
כחול כזה
שמריח מלוח
כחול כזה
שמנוגד לצהוב
שמנוגד לחום
כחול כזה
שמקרר כשחם
כחול כזה
שמחמם כשקר
כחול כזה
מתחבא מאחרי הרים
מציץ מבין עצים
כחול כזה
מקיף הכל
כחול כזה
זוהר בוהק
כחול כזה
ראי לשמש
כחול כזה
בליל ירח
כחול כזה
מאיר עיניים
כחול כזה
חודר לנשמתי
כחול כזה
היה לי חוסר
בויטמין
כחול
כזה
17.11.2016
להתיידד עם סלע
להתיידד עם חלוקים על חוף
להתיידד עם ים
עם גליו
עם כחולו
עם ירוקו
להתיידד עם עננים
עם צורותיהם
עם תנועתם
להתיידד עם רוח
עם מגעה על לחיי
על צוארי
להתיידד עם שקט
להתיידד עם אנשים
עם דיבורם
עם נדיבותם
להתיידד עם עצמי
עם שיחתי
עם מחשבתי
עם תחושתי
להתיידד עם עצמי
עם עצמי
1.12.2016
נוסעים
מטיילים
מחליפים מקומות
לינה
שינה
אכילה
קניה
מסעדה
חנות
כביסה
רחצה
חפצים נפרקים
נארזים
ונפרקים שוב
התרגלות
הסתגלות ליום יומיים שבוע
בכל מקום
מטבח או לא
מקלחת
תה קפה
דבש או סוכר
קולבים או מגירות
מדפים או ארונות
שולחן שולחנון
שרפרפים כסאות
מקררים עם הפרעות נשימה בדרגות קושי שונות
נוח יותר
או פחות
ריחות
זרים מוזרים
כלבים חתולים
אנשים
מעשנים בבתי קפה
ובאוטובוס
אנשים
נחמדים
עוזרים
איכרים
קשי יום
נוהגים בסבלנות
מתנהגים בידידות
מארחים
מתענינים
ואנחנו
מדברים מספרים
לומדים מילים
יוונית שפה דווקא
לא קשה
קלימרה קליספרה קליאוריקסי
הרים עפופי עננים ערפל שלג
מחליפים ים כחול ירוק אפור חום שקט או סוער
עיר מחליפה כפר מחליף כפרון מחליף שכונה
בית עם פסנתר
כנר גדל בו
מנגן היום בקלן בקוורטט
תמונתו כילד עם כינור קטן
בית שנותנים לנו
להיות בו קצת
לחיות בו קצת
לחיות קצת
את מי שחי בו
את מה שחי בו
לנחש
להרגיש
את הסיפורים
את הילדים
שגדלו בו
את האהבה
את הכאב
הכרת תודה
לבית
לאנשים
למסע
שממשיך
והנה עוד מיטה
דורשת היתרגלות
לא פשוט
אבל בסך הכל
חם
יש תנור
יש שמיכה
מקלחת חמה
וארוחת בוקר
יוגורט
פירות
ודבש
1.12.2016
בדרום כרתים
היה כחול
היה צהוב
היה חדר קטן
כמו בסיני
עם קירות ירקרקים
עם שיח תל-אביבי חביב במרפסת
עם פרחים אדומים שנושרים לרצפה
עם המון חתולים רעבים ונחמדים
שהאכלנו שהלכו אחרנו
עם ג׳ינה שבישלה לנו
כל יום מה שביקשנו
ולקחה אותנו לעשות קניות
ובכלל דאגה לכל מחסורנו
ולמשפחתה
ויחד עם בעלה יורגוס
איש יווני יפה עם ים בעיניים
גם למסיק הזיתים ולשמן
ולכבשים ולעיזים
לחליבה לחביצה
ובכלל להכל
עם ים ים ים ים ממש מתחת
כחולים ותכולים ותורכיזים וירקרקים ושקופים
ואבנים וחלוקים לבנים שחורים צהובים ירוקים אפורים
עם פסים ובלי עם חורים ובלי
עם הליכות לאורכו וממנו ואליו
עם שכיבה לחופו
עם בהיה הקשבה התבוננות
עם סלעים שחורים וחומים מזדקרים מרגיזים את הגלים
עם צעידות ארוכות
על גבעות והרים
מן ואל חופים אחרים
עוד יותר כחולים
עוד יותר צלולים
כל זה
היה שם
בדרום החם
רק
לפני
שבוע.
–
בצפון כרתים
גשם
קר
קניתי סוודר חם
המרפסת הוצפה
העציצים נפלו בסערה
העיר רטימנו רטובה רטובה
והיום
כאן בהרים
בביקתה חביבה
שוב ג׳ינה
כמה מקרי
הפעם אנגליה עם שם איטלקי
מגדלת כלבים וחתולים
במקום עיזים וכבשים
מגישה תה אנגלי
במקום גבינת פטה ודגים
ובחוץ
הרים הרים הרים
ראשיהם בערפל
בשלג
מוארים באור שמש
שמתגנבת לה
בין עננים מאיימים
לעננים חביבים
והנה יורדת לה
שיירת כבשים
בטור ישר מראש ההר
התנור דולק
נעלי ההליכה מוכנות
ליציאה
9.12.2016
שנינו במיטה
מיטה בְּחדר
חדר בְּבית
בית על גבעה
גבעה בינות הרים
הרים חומים
הרים ירקרקים
הרים צהובים
הרים מאובקים עם שיירות כבשים
הרים שראשיהם כיפות שלג
הרים סלעיים מחוררים, ציפורי טרף מקננות
הרים חביבים מטופחים עם כנסיה קטנה ושביל
וים וים שעוטף את הכל בכחולו
במיטה אנחנו ערים
החדר נדמה רועד
הבית רועש מכל צידיו
הגבעה מותקפת רוחות
רוחות מן ההרים אל הים
רוחות מן הים אל ההרים
רוחות מן הים אל הים
רוחות מן ההרים אל ההרים
שורקות צועקות מתופפות
מכות נוסקות נוחתות
נושמות נושפות מנגנות
חלילים משרוקית ועוגב
מרימות משליכות חפצים
מעיפות כל דבר לכל עבר
אנחנו מדמים
הגבעה מתפוררת
הבית מתנודד על כרעיו
האי מוצף
אנחנו שטים
אנחנו במיטה
לא ישנים
קשובים מקשיבים
לסיפור הסערה
בבוקר נראה
9.12.2016
מה הוא חושב לו
הים הזה? *
שוכב לו שם
כחול כזה
כחול כזה עז
סתם, שם
מציץ פתאום בין שני הרים
כמו בריכת ילדים
משחק בלהיות מראה חלקה
מבריק נוצץ בוהק מסנוור באור השמש
משתרע בין צוקים לסלעים
לשוניות מחודדות
לאיים ולחצאי איים מפוסלים בכל הגדלים והצורות
מתחרה בעצמו –
כמה כחול אני יכול להיות?
סוער וגועש אפור ומלוח
ועדיין תכול וקצפו לבן
פולט ערימות של עשבי ים חומים
עוד ועוד ושוב ושוב ועוד
ואז נח לקראת ערב
חולמני בוורודים ותכולים של שקיעה
ובלילה בחושך
ממשיך לרחוש וללחוש ולנשום
מלחך את החול ללא ליאות
מה הוא חושב לו?
שהוא סתם יכול להיות שם
כך, כל הזמן?
בלי אזהרה
בלי הודעה מראש?
מפתיע שוב ושוב
בנוכחותו המובנת לו כל כך
מאליו
הים הזה
*פתאום הבנתי את ׳איך זה שככוכב אחד מעז׳ של נתן זך
12.12.2016
למה בכי
למה שוב
למה בהלה
כי הים
כי הוא שם
כי הוא בחוץ
ואני כאן
בפנים
כי הוא באור
ואני בחושך
כי הוא כחול
ותמיד ורחב ונושם
ואני לא?
9.12.2016
צופָה בים
איך הוא
מלחלח
איך הוא
מלקק
איך הוא
מלחך
איך הוא
מרכך
איך הוא
מלטף
את האדמה
את החולות
את הסלעים
את השוניות
איך הוא
מפציר
ואיך היא
נענית
איך הוא
נחוש
ואיך היא
נכנעת
איך הוא
שוטף
ואיך היא
נשטפת
נרטבת
נמסכת
מתמסרת
מתעגלת
מתרככת
נותנת לו לקחת
חלקים ממנה
לפורר אותה
לפרק אותה
להמיס אותה
לערבל אותה
ללא כל פחד
נותנת
ויודעת
זה לא באמת
ללכת לאיבוד
זה רק
לשנות צורה
קח
שטוף
המס
נקה
לחך
לקק
קח
קח
יודעת
הוא מלמד אותי
לזרום
קח
12.12.2016
שנינו במיטה
אני במיטתי
הוא במיטתו
ראשי פונה צפונה
ראשו פונה דרומה
אני מכורבלת מכווצת
הוא פשוט איברים ורחב
אני בחשכה
הוא באור השמש
אני בקושי פוקחת עין
הוא כבר רוקד ומנצנץ במליון זהרורים
אני יודעת שהוא שם
מה הוא יודע?
אני חמוצה
הוא מלוח
אני מפוחדת
הוא נושם
אני בוכה
הוא נוהם
אני חסרה
הוא תמיד מלא
אני מקנאה בו
הוא אדיש אלי
תיכף אצא אליו
אביט בו מגבוה
איך הוא שם
יום יום שעה שעה
מתעגל לו
סביב כל סלע גבעה או הר
מתערסל לו
שר בלחש
קורא בעוז
מתקרב ונסוג
מתקרב ונסוג
מצייר בצבעיו
פסים עיגולים
קווים גלים
משטחים מעמקים
לא מפסיק להשתנות
לא מפסיק להתהוות
תיכף אצא
תיכף אמשוך את עצמי
מתוך מעמקַי שלי
הנבהלים
ואביט בו
ואביט
ואסתנוור ממראותיו
ואנשום את מִלחו
ואכיל את כחולו
ואשב לרגליו
ואאסוף את אבניו
ואלך לחופיו
וממנו
ושוב אליו
ושוב
ושוב
ואביט בו
ואביט
13.12.2016
מביטה על הים
הוא מביט בי
קורא
קורץ
ממצמץ
מנצנץ
מזמין להעריצו
ברחבותו במוארותו
בנשימתו בכחולו
בתנועתו בריקודיו
מזמין
דוחק כמעט
בואי
הביטי בי
הנה אני
טבלי בי
האזיני לגלי
כתבי עלי
ספרי עלי
דברי עלי
חשבי עלי
בואי
בואי
ואני פתיה
מתפתה לו
מביטה עד שעיני יוצאות מחוריהן
מקשיבה עד שאזני מצטלצלות
נושמת עד להתפקע
טובלת נרטבת נעטפת מתמכרת
חושבת נרגשת מתפעלת נפעמת
והוא
ממשיך ממשיך
לפתות
להזמין
–
היום
ישבתי לידו
ואמרתי
די
גם אני
ים
גם בי יש
נהמה
גלַי גם הם
עולים ויורדים נסערים ונרגעים
גם אני
יופי
גם לי
נשימה ורוח
גם בי
האופק רחב
השמש משתקפת
הכל חי ומת
הכל
גם בי
גם בי
13.12.2016
גם אני
נושמת כמוכם
עננים ורוחות
גם אני
רחבת ידיים חובקת כמוך
הקשת בענן
גם אני
יפה עשירה כמוך
עץ זית שופע
גם אני
הייתי פעם מזמן
רעננה כמוך
עץ קלמנטינה צעיר ריחני
גם אני
מתבגרת כמוך
תפוח אדום-חום בשל
גם אני
אמות כמוכם
גבעולים ייבשים מצהיבים
גם אני
אהבה כמו
כולכם
גם אני
16.12.2016
אז כשחשבתי
שכבר ראיתי
את כל הגוונים
שכבר סַפרתי
את כל הכחולים
שכבר כתבתי
את כל ההתכחלויות ההצטללויות ההתיירקויות
התורכיזים עם התכולים והוורודים
פתאום הוא נהיה לי
פתאום אתמול
אחרי יום של סערה
אחרי יום של גשם וגשם וגשם
הכי בהיר נוצץ שראיתי
וברור שזהו שיתוף פעולה חתרני
עם האויר עצמו
שניקה את עצמו
מכל פירור של לכלוך
וצלל ונצלל והצטלל ללא שיעור
הכל נשם נקיון
והשמש הוסיפה ברק חם
והים אסף אותנו אליו
כאילו קיץ
כאילו כלום
רק קרירותו מעידה משהו
וכשחשבנו שדי ונלך כבר הביתה
בסופו של
היום הזה הבוהק
בסופה של צעידה תלולה וכחולה
ארבע מאות ששים ומשהו מדרגות צהובות לבנות אפורות
בין אדמה אדומה לחומה
בין הבטחות עזות ירוקות לצבעונים ונרקיסים לבין סתווניות מהססות
אל ומן חוף מבודד
עם שפך צלול של נחל קריר
- איזו תערובת צלולה ושמחה -
עם עצי דקל שופעים
כשעצרנו בסוף בראשו של ההר להביט
לקראת ערב
פתאום
ס ג ו ל
מין ויולט עמוק
כך סתם
ללא כל בושה
הקיף אותנו מכל צידינו
בכחולסגול עמוקשקוף
וזהר ונצץ לו והיה חלקחלק ורחברחב
ללא גבול
וכשחשבתי
שראיתי סערה
שחשתי רוח אדירה
ששמעתי צילצולים והרעמות
נפילות והטחות
באה לה היום רוח פתאום שונה
עם גשם דקיק שקפקפי
עם קשת צלולה כמו צעצוע של תינוק
תלויה בינינו להר הקרוב
עם עננים באים הולכים הולכים באים שטוחים ובהירים
עם צהובים וורודים ולבנים ותכולים
גם זאת סערה מסתבר
כאן באי הזה
בו יום אינו דומה לקודמו
ואנחנו יושבים בחצר
אחד בשמש ברוח
שני בגשם צופה בענן ובקשת
והכביסה לא יודעת את נפשה
והסערה מקיפה את שנינו
מקיפה ומגיחה
מבלבלת ולא מתבלבלת לרגע
וברקע שוב צלצולים
מעין פעמון
ואולי באמת פעמון
כאן
באי הזה
בו אף יום
אינו דומה
לקודמו
21.12.2016
כרתים, סודה- פלקיאס
היום הקצר בשנה
בכרתים סערה
עננים מתקבצים ונפזרים לכל עבר
מעל ההר שמאחרי הבית
יוצרים אפורים כחולים אדומים
וגם מעל לים בו הגלים
שועטים פתאום לכוון ההפוך
פוערים מעמקים כהים ומערימים גבעות מים
ומים על מים רצים להם טסים לעבר האופק
מים עומדים על מים שוכבים
לבן, קצף ורסיסים על כחול ותכלת
רוח ורוח נושבת נוהמת שרה תופפת
מסדרת לזית ולחרוב בלורית עלים אופקית
היום הקצר מתקרב לסיומו
כמו גם השנה האזרחית
ותושבי הכפר שליד
מזדרזים בהכנות
גם כאן יש חג מולד
לפתוח מסעדות סגורות
לאייש בתי קפה נטושים או נטושים למחצה
להפיח חיים בכפר הזה
שהפך לכפר רפאים איפשהו בסביבות הסתיו
להתעורר מעט מנמנום החורף הנעים
לקשט עצים וסירות
לאפות דברי מתיקה מסוכרים
היום הקצר בשנה
תמיד מעורר בי מחשבה
על סיום ועל התחלה
על מה שהיה ומה שיהיה
על היכן אני ולאן
סוגר לי מעגל ופותח
היום הקצר
מתקרב לסיומו
מחר
כבר יהיה
יותר
אור
21.12.2016
כרתים, סודה- פלקיאס
עוד סיום
סיום עונה
סיום שנה
סיום טיול
סיום נסיעה
סיום חוויה
סיום נדידה
סיום מעגל
סיום פרק
עוד התחלה
תחילת שנה חדשה
תחילת הפרק הבא
תחילת תקופת מנוחה
תחילת תגליות חדשות
תחילת ההמשך
המשך ההרפתקה
המשך החקירה
המתנה לחידוש
ציפיה להמשכיות
התבוננות בשהיה
התבוננות בשיהיה
התבוננות בשהווה
1.1.2017
פלקיאס - חוף סודה, כרתים
להיטבל בכחול
להזדכך בזהוב
להזדהב ברטוב
להתעגל בתכול
להִטַרכז בצלול
להצטלל בטורכיז
להתכחל בנחשול
להתיירק באפור
להתכסף בוורוד
להתאדם בירוק
להשתקף בשקוף
להתכסות בלבן
להתכנס בסמיך
להיפתח בחריף
להתעטף בגלוּם
להתערטל בחלול
להתכרבל בגלגול
להימס
להמיס
להניח
לנוח
לנוח
------
המים
נשמו
ונשפו
מין ריאה
התמלאה
והתרוקנה
איבר סגלגל
כהה משקיעה
מושך אל תוכו
מים
דוחף מתוכו
מים
כחולים
צלולים
שחורים
סגולים
מוקצפים
מעֵין אלמוגים
צמחים
נושמים בדפנות
האיבר
מתנודדים לקצב
נשימת הים
פנימה
החוצה
פנימה
החוצה
החוצה
פנימה
3.1.2017
כרתים, חאניה
פתאום ירוק
חמים כזה
זוהר
בין ערביים שקטים
בנסיעה
שקטה
בין ירוק
לירוק
דווקא ירוק
אחרי כל הכחול המקפיץ
דווקא מרגיע
פתאום
ברטוב בשמש שאחרי גשם
כמה גווני הבדל
בין כרי התלתן הצעיר
לבין ירוק הזיתים הזֵיתִי
הכמעט אפרפר-סגול-לבנבן
ביניהם הוא משתרע
כמה כהה וגבוה
ירוק הברושים הצעירים
וכמה ירקרקות חביבות
עלוות אחרות
כמה מוכרים חביבים
האורנים
והבמבוק העצי
ופתאום כתמים עזים
אדומים כתומים חומים צהובים
אדמת חימר
לפעמים בפסים
מסודרים בגוונים
כמו חבילת פלסטלינה
והשמש החמימה
קורנת עליהם באהבה
ואני גם מתמלאת
אהבה
לירוק
ושמחה
בקרני השמש
ושייכות
לאדמה
וחמלה
על יושביה
בעודי נוהגת
בכביש הזה
המוביל
מיָם אל ים
בינות הירוק והחום
החמים המנחמים
והנה כבר
משתרעת נפרשת לה
העיר
ומאחריה שוב הים הזה
חאניה
מקום חניה
ליומיים שלושה
לסיום
לסגירת מעגל
ומחר שוב
אטוס
שוב
אחזור
הביתה
לראות
מה מחכה
לי
שם
שם
היכן
שהירוק
אחר
והכחול
אחר
והאנשים
אחרים
וגם אני
אחרת
לראות
איך זה
יהיה
4.1.2017 אתונה, שדה תעופה
בין טיסה
לטיסה
בין דחיסות
למחנק
בין המתנה
להמראה
יצאתי החוצה
לנשום
כמה זה טוב
אויר
לנשום
אפילו בצל האוטובוסים
וריח המנועים
פניתי ימינה
שיחים
שתלו אותם שם
שותלים אותם בכל מקום
הם קישוט
הם תפאורה
לא מאוד יפים
לא מאוד מוצאים את מקומם
אבל
במקרה זה
הם מקור חמצן נדיר
אז הלכתי לידם
וביניהם
ואז
על האדמה
עשבים
שונים
קטנים
רכים
טריים
ירוקים ירוקים
אמיתיים
איזו שמחה
רכנתי
ואפילו נגעתי
ומוללתי
והרחתי
משהו טיפה שומי
אולי עירית
ומשהו נמוך
הדומה לרוקט
או לעלי הסביון
שמחת הפגישה
שמחת הנוכחות
הפשוטה
של טבע טבעי
בתוך טבע שתול
בתוך אי-טבע אחד גדול
תזכורת כל כך
מובנת מאליה
שאני על האדמה
שאנחנו על אדמה
תמיד
אפילו
כשבנו עליה
שדות תעופה
ערים
בנינים
מפעלים
חממות
וגנים
כל עוד יש עשב
אני זוכרת
–––
1.5.2017
שוב כרתים
שוב שמש
שוב ים
הפעם נעים
אפילו חם
אפילו לפעמים מאוד
שוב הכל טעים ואני אוכלת יותר מידי
הפעם אני פחות מצפה
הפעם אני פחות מאותגרת
פחות מנסה
יותר נכנעת
הפעם הגלים הפנימיים הם השולטים
והם חזקים
והם סוחפים אותי למטה למטה
ואז זורקים למעלה לקצת
אבל מהר מאוד
אני נופלת
נופלת
אני עייפה
עייפה מלנסות
עייפה
10.5.2017
בבית של פוֹפי ויאניס
בקרטוקאמבוֹס שבכרתים
החלונות והדלתות צבועים בצבע
תכלת יווני
הים משתקף מתוכם
מעבר לעצי הזית המקיפים אותו.
בבית הזה יש אהבה
בבית הזה חיה משפחה
את חיי החופשות שלה
הבית הזה נושם
אמנות מוסיקה חיים היסטוריה
כמו גם ביתם המופלא שבעיר רטימנו.
הבית הזה
עוטף אותי בחיבוק חם ומנחם
אני לא רוצה לעזוב אותו
אני רוצה להיות חלק ממנו
האהבה
האנשים
האמא
האהבה שלה לבעל שחלה ונפטר
האהבה שלה לילדים המופלאים שלה
מגע היד שלה בכל מקום
הסרוויז של הסבתא
כמו גם המפות והמפיות שנרקמו ונסרגו בשקדנות ובדייקנות של דור העבר
איך היא נותנת
בקבוקים של שמן זית
מים זיתים דבש מרקחות וממרחים
הכל צנוע ובכל זאת שופע שופע שופע
הכל מסודר ובכל זאת טבעי וזורם.
בבית הזה אני חשה בטחון
אפילו כשננעלנו מבפנים לא חשתי שום פחד
המרפסת הצופה אל הים מעבר לזיתים נותנת לי אויר לנשימה.
הפעם פגשנו את יאניס הבן הכנר המחונן ורביעיית המיתרים שלו
בקומה מתחתינו הם חנו חניית ביניים
בין קונצרטים לכיתות אמן להקלטה של וידיאו על הר ירוק
ארוֹו פארט עלה בצליליו כל הערב אל קומתינו
ושיחה עם מוסיקאים אינה דומה לשום שיחה אחרת.
עכשיו, בדרך חזרה, אחרי הפרידה
אני יודעת
שגם אני אמא
שגם אני אהבה
שגם בי הכוח לתת
להכיל להיות בית
שאני לא רק ילדה אבודה
שאני גם אמא
שאני גם בית
אני גם.
רק את העצב העצום שבי
עלי להכניע
עלי ללמוד לגדול
להכיל אותו
לנתב אותו
לנווט איתו
להוציא אותו
להמציא לו מקום וצורה
כדי שלא ישלוט בי ללא גבול.
משני כיוונים הוא עולה וחונק
מכיוון האמא
ומכיוון הבן.
משני כיוונים עלי להתמודד איתו.
להציע לו מקום
להכניס אותו פנימה
להקשיב לו
להבין אותו
ובעיקר לא לסתום לו את פיו.
יש לו מה לאמר.
פצע לא נרפא ללא טיפול מתאים
או לפחות תנאים מתאימים.
